מתחת לתחתונים

יש לָךְ יד, יש לָךְ רגל, יש לָךְ פות.

מורכבותה של תפיסת המיניות הנשית משתקפת בשפה. פרויקט זה עוסק בפות כמקרה בוחן לטענה שהשפה שבה אנו חושבות ומדברות מעצבת את האופנים שבהם אנו תופסות את המציאות. אני בוחנת את הנתק שהחברה מעודדת בין האישה לבין גופה ומיניותה. נתק זה פרוש על פני השפה, והנעדר ממנה, ונוכח בייצוגים החברתיים, ובעיקר בהיבטים שנותרים חסרי ייצוג. כך, קיימת מבוכה חברתית סביב הכינויים לאיבר המין, ובמקום המונח התקין פות, רווח השימוש במילים כמו "פושפוש", "פיפי", או "שם למטה". כך, נושאים רבים הקשורים לאיבר המין הנשי, כמו שיערות ערווה, ריח, צורה, ואוננות נותרים בגדר טאבו.

ההסתרה, וחוסר הדיוק בשפה הנובע ממנה, לא נותרים כתופעות חברתיות בלבד אלא משפיעים עמוקות על החוויה הנשית האינדיבידואלית. למשל, חוסר הדיוק של השפה, שבא לידי ביטוי בשימוש במילה מחזור במקום במילה וסת, גורם לחוסר ידיעה של אישה את הגוף שלה. אני סבורה שכל אלה מחייבים תיקון אישי, חברתי ופוליטי, ושתיקון מעין זה יקדם שוויון מגדרי. לצד זאת, אני סבורה שפעולות שנעשות היום בגיל מאוחר אינן מספיקות וכי יש להתחיל לעסוק בנושא בגילאים צעירים יותר. לכן, אני מבקשת לא רק לבחון את הנתק המדובר, אלא גם להציע דרך אפשרית לאיחויו.

מתוך גישה זו, וכן מתוך הבנה ששפה מעצבת מציאות ועיצוב מעצב מציאות, יצאתי לבחון את דרך ייצוג הפות בקרב ילדות בגילאי 5-6; האופן שבו הן (ומשפחתן) תופסות ומדברות או לא מדברות עליו. ראיינתי נשות מקצוע רבות, נפגשתי עם אימהות וילדות שהתנסו בתוצרים השונים שנוצרו במהלך המחקר, וכן בחנתי אלטרנטיבות קיימות המנסות להנגיש היבטים מגדריים בגילאי היעד. תוצר המחקר הוא ספר בד ובתוכו משחק המותאם לשימוש בגילאים אלו. הספר והמשחק מאפשרים מפגש עם הצורניות של הפות, המורכבות שלו והמגוון, מהווים בסיס לשיח פתוח ובטוח בין הילדה להוריה, ונותנים כלים להפחתת המבוכה שמתלווה לעיסוק בפות.

אני מקווה שהכלי המשחקי יאפשר לילדות ונשים להרגיש יותר בנוח לדבר על הגוף שלהן וחשוב מכך, להרגיש בנוח בגוף שלהן. הבה ננגיש את הנושא מגיל צעיר יותר. הבה לא נתקן עוולות בדיעבד, אלא נמנע אותן.